Vayedaber

Shvi'ite

Daf 24b

משנה: הַפִּיגָם וְהָרִיבוֹזִין הַשּׁוֹטִין וְהַחֲלוֹגְלוּגוֹת כּוּסְבָּר שֶׁבֶּהָרִים וְכַרַפְסְ שֶׁבַּנְּהָרוֹת וְגַרְגִּר (שֶׁבַּנְּהָרוֹת) שֶׁל אֶפֶר פְּטוּרִין מִן הַמַּעְשְׂרוֹת וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָהֶן נִשְׁמָר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סְפִיחֵי חַרְדָּל מוּתָּרִין שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַסְּפִיחִין מוּתָּרִין חוּץ מִסְּפִיחֵי כְּרוּב שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל הַסְּפִיחִין אֲסוּרִין.

Traduction

La rue (315)''Comp. Kilayim 1, 8, et Rashi en Shabat 128a; (Succa 39b.)'' phganon, l’épinard (316)''R. Simson de Sens traduit le mot Yarbouzin par oseille. Les extraits d'Alexandrius du livre de Galien sur les médicaments simples ont au mot Yarbouz: '''' est olus Jamanense, blita ''''. Mais le plus souvent on traduit par: asperge.'', l’asperge sauvage, le persil (317)''Voir (ci-dessus, 7, 1. )Comp. Rashi en (Yoma 18b.) R. Simson de Sens le traduit par pourpier (portulaco). Maïmonide, tout en adoptant cette version néolatine, indique 2 équivalents arabes divers; il le traduit 1° par reguila (7, 1°, et 2° par olus fatuum. M. Goldberg a remarqué dans le Maguid (9 mars 1870, n° 10, p. 77) que Golius l'explique de même. Mais déjà Guisius a démontré combien cette analogie est peu fondée. Selon Wiesner (homiletische Beilage zu Ben-Chanania, 1866, n° 49 p. 141), c'est le helliocallus, dont on mange la racine comme remède, selon Pline, hist. Nat., 24, 102.'', le coriandre des montagnes, le cresson de rivière (apio) et l’origan des près (318)Le nom de ces plantes se trouve en partie dans Rashi sur le (Suka 39b.) C'est aussi la version de R. Simson., toutes ces plantes peu importantes sont dispensées de la dîme (en tout temps), et l’on peut les acheter de chacun en la 7e année (319)''Toutefois, l'on ne pourra pas en acheter pour plus de 3 repas; voir ibid.'', parce que l’on n’a pas l’habitude de les conserver. R. Juda autorise les pousses spontanées de moutarde (il les range dans la même catégorie que ce qui précède); parce que, dit-il, l’on n’éprouve pas la crainte que des personnes transgressent les prescriptions du repos à ce sujet (et les conservent au-delà de l’époque permise). R. Simon étend la permission à toutes les pousses spontanées (320)On peut les acheter de qui que ce soit., à l’exception des mousses de caroubier (Crambe), parce que l’on n’en trouve pas parmi les plantes sauvages (et que, par conséquent, elle a une certaine importance (321)Elles ont pour cela été conservées. Cf. tr.(Pessahim 51b.). Selon les autres sages, elles sont toutes interdites.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הפיגם. מין עשב רוד''א בלע''ז:

והרבוזין. איספרזי בלע''ז:

השוטים. הם שהעלין שלהן רחבים ושל שדות הן:

והחלוגלוגות. בגמרא קורא אותן פרפאיני. ובלע''ז פורפליני או וירדלוזיס:

וכוסבר. גילאנד''ר בלע''ז:

שבהרים. שאינו חשוב כשל גינה:

והכרפס. אפיי''ו בלע''ז שבנהרות שגדל סביב הנהרות:

והגרגר. אוריג''ו בלע''ז:

של אפר. הגדל במדבר באחו ואינו חשוב כשל גינה:

פטורין מן המעשרות. בכל שני שבוע לפי שאין כיוצא בהן נשמר ומפקירין אותן והפקר פטור מן המעשר כדתנן (בפ''ק דמעשרות):

ונלקחין מכל אדם בשביעית. ואפי' מע''ה שכל שאר הפירות אין לוקחין אותן מע''ה דשמא מן המשומר הן אבל אלו שחזקתן מן ההפקר לוקחין מהן ודוקא בדמי מזון ג' סעודות בלבד שהתירו זה משום כדי חייו של מוכר ולא יותר לפי שאין מוסרין דמי שביעית לע''ה שמא לא יזהר לאכול בהן בקדושת שביעית ודוקא בסתם ע''ה אבל בידוע שהוא חשוד על השביעית שעושה סחורה בפירות שביעית ומשמר פירותיו ומוכרן אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית כלל:

שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה. להיות זורען או משמרין אותן ואין הלכה כר' יהודה:

כל הספיחין מותרין. באכילה דס''ל לר''ש שלא גזרו על כל הספיחין אלא על ספיחי כרוב לפי שאין כיוצא בהן בירקות שדה ואינן נזרעין אלא בגינה וחששו שמא יזרע אותו בשביעית ויאמר ספיחין הן וחכ''א כל הספיחין אסורים באכילה דחוששין על כל מיני זרעים שדרך רוב האדם לזורען בגינה שמא יזרעם ויאמר ספיחין הם ולפיכך גזרו על כל הספיחין שיהו אסורין באכילה ואי אתה מוצא היתר אכילה בפירות שביעית אלא בפירות האילן ובמינין שאין דרך רוב האדם לזרוע אותו וכגון אותן שהוזכרו ברישא דמתני' וכיוצא בהן והלכה כחכמים:

הלכה: הַפִּיגָם וְהָרִיבוֹזִין וכו'. אָמַר רִבִּי חַגַּיי סֵירוּגִין וַחֲלוֹגְלוּגוֹת וּמִי גָדוֹל בְּחָכְמָה וּבְשָׁנִים אַצְרַכְתְּ לַחֲבֵרַייָא אָֽמְרִין נִיסּוּק וְנִשְׁאַל לְאִילֵּין דִּבְבֵית רִבִּי סָֽלְקוּן מִישְׁאוֹל וְיָצָאת שִׁפְחָה מִשֶּׁל בֵית רִבִּי וְאָֽמְרָה לָהֶן הַכְנִיסוּ לִשְׁנַיִם אָֽמְרִין ייֵעוֹל פַּלָּן קֳדָמַאי ייֵעוֹל פַּלָּן קֳדָמַאי שׁוֹרוּן עָֽלְלִין קְטָעִין קְטָעִין. אָֽמְרָה לָהֶן מִפְּנֵי מַה אַתֶּם נִכְנָסִין סֵירוּגִין סֵירוּגִין. חַד רִבִּי הֲוָה טְעִין פַּרְפָּחוֹנַיָּא בְגוֹלְתֵיהּ וְנָֽפלוּן מִינֵּיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ רִבִּי רִבִּי נִתְפָּֽזְרוּ חֲלוֹגְלוּגוֹתֶיךָ.

Traduction

R. Hagaï dit (322)Cf. même série, (Megila 2, 2) ( 73a).: les compagnons d’étude se sont consultés pour savoir la signification des mots Sirouguin et Halaglagit, et sur le point de savoir laquelle l’emporte de deux personnes dont l’une est supérieure à l’autre en science et l’autre en âge. -Rendons-nous auprès de Rabbi, se dirent-ils, et consultons-le. Lorsqu’ils entraient pour l’interroger, la servante de Rabbi sortait, et elle dit que deux de ces rabbins entrent. -Lequel devra passer le premier, demandèrent-ils? Et tandis qu’ils commençaient à se débander et à pénétrer sans ordre, elle s’écria (323)Babli, Rosh hashana 26a.: pourquoi entrez-vous par Sirouguin? (On devina ainsi que ce mot exprimait le désordre ou la rupture). Un jour, un Docteur enfouit dans son foulard du pourpier et le laissa tomber. -Rabbi, s’écria la même servante, tu laisses tomber tes Halaglougit (on sut ainsi quel était le sens de ce dernier terme).

Pnei Moshe non traduit

גמ' סרוגין וחלגלוגות ומי גדול בחכמה ובשנים. מי הוא הקודם הגדול בחכמה או הגדול בשנים כל אלו הדברים היו צריכין לחברייא ללמוד שהיו מסופקין בזה וכן לא ידעו הפירוש של סירוגין וחלגלוגות. וגרסי' להא בפ''ב דמגילה (בהלכה ב'):

אמרין ניסוק ונשאל. ללמוד מן אילו דבית רבי:

ואמרה להן השפחה של בית רבי תכנסו שנים שנים כדי לידע מי הוא הראוי להכנס בתחלה ולא יהו מעורבבין ושמעו שאמרו פלוני זה יכנס הקודם קודם וזה קודם מזה ומתוך כך למדו מי הוא הקודם:

שרון עללין קטעין קטעין. התחילו להכנס פסקי פסקי ולא רצופין זה אחר זה ואמרה להן מפני מה אתם נכנסין סירוגין סירוגין ולמדו הפירוש של סירוגין:

חד רבי. צורבא מרבנן אחד היה טעון פרפחיני בגלימא שלו ונפלו ממנו ואמרה השפחה ר' ר' ראה נתפזרו חלגלוגותיך והבינו מה הוא חלוגלוגות:

מַהוּ כַּרַפְס שֶׁבַּנְּהָרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה אָמַר פֵּיטְרוֹסֵילִינוֹן.

Traduction

⁠—Qu’appelle-t-on le karpass des fleuves? -C’est, répondit R. Yossé ben Hanina, le persil.

Pnei Moshe non traduit

מהו כרפס שבנהרות. פיטרוסילנון. כך הן נקראין בלע''ז:

24b עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן מַה אָמַר בּוֹ רִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי עַצְמוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יִשְׂרֹפוּ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא אָמַר מוּתָּר.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' עור שסכו בשמן מה אמר בו ר''א. לר''ע שאמר שתוקו וכו' ומה אמר בו שלא רצה לגלות להם:

א''ר יוסי. כך היה אומר עצמותיו של אותו האיש ישרפו. כלומר שקילל להעושה כן אבל בעור עצמו לא אמר שום איסור אחר שכבר עבר וסך אותו ואמר להם ר''ע שתוקו ולא רצה לגלות דעתו של ר''א שלא היה מחמיר כמו שאמרו בשמו:

ר' חזקיה אמר. מותר אפילו לכתחילה היה אומר בו ר''א ומפני כך לא אמר להם ר''ע לפי שהיה ר''א מיקל בו ביותר:

וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרְנִית עִמְּהוֹן שֶׁלֹּא תֹאמַר אֵילּוּ נִשְׁמָרִין בֶּחָצֵר וְחַייָבִין. וְאֵילּוּ נִשְׁמָרִין בֶּחָצֵר וּפְטוּרִין. אֶלָּא אֵילּוּ וְאֵילּוּ אִם הָיוּ נִשְׁמָרִין בֶּחָצֵר חַייָבִין. אֵילּוּ נִשְׁמָרִין בְּגִינָּה וְחַייָבִין. וְאֵילּוּ נִשְׁמָרִין בְּגִינָּה וּפְטוּרִין. אֶלָּא אֵילּוּ וְאֵילּוּ אִם נִשְׁמָרִין בֶּגִינָּה פְּטוּרִין. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן אֶלָּא אִילֵּין הוּא שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְרוֹב הַמִּינִין הַלָּלוּ נִזְרָעִין וּבָאִין מִן הָאָסוּר יְהוּ אֲסוּרִין לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר מוּתָּרִין.

Traduction

⁠—Pourquoi, dans notre Mishna, ne mentionne-t-on pas également l’origan, l’hysope et le thym (324)V. ci-dessus, 8, 1. (aussi abandonnés d’ordinaire à tous)? -Il ne faut pas croire que seules ces 3 dernières sortes, étant conservées dans une cour, sont soumises aux divers droits, tandis que si les espèces désignées dans notre Mishna sont conservées au même endroit, elles en sont dispensées; non, les unes et les autres, en étant conservées dans une cour, sont soumises aux divers droits. Il ne faut pas croire non plus que seules les espèces désignées dans la Mishna seraient dispensées de tous droits si elles sont dans un jardin, tandis que les dites 3 espèces y seraient soumises; non, car les unes et les autres, se trouvant dans un jardin, sont dispensées de tout droit. Le motif pour lequel on a désigné spécialement dans notre Mishna certaines espèces est tout autre, et le voici: comme la plupart de ces espèces ont été semées et sont nées dans des conditions d’interdiction, on aurait pu croire qu’il est interdit de les consommer; c’est pourquoi il a été dit expressément qu’elles sont permises.

Pnei Moshe non traduit

ולמה לא תנינן הסיאה והאיזוב והקורנית עמהון. דקחשיב להו במתני' וליחשב נמי אלו שדרכן לעלות מאליהן בלא זריעה כעין הני דחשיב במתני':

שלא תאמר וכו'. כלומר לא תטעה לומר דמשום הכי לא חשיב להו לפי שאילו הסיאה וכו' אם היו נשמרין בחצר חייבין הן במעשרות כדתנן (בפ''ג דמעשרות) ואלו דקחשיב במתני' אף אם נשמרין בחצר פטורין הא ליתא אלא אלו ואלו אם היו נשמרין בחצר חייבין:

אינו נשמרין בגינה. זה הכל על שלא תאמר קאי וכלומר וכן לא תטעה לומר דמשו''ה לא קחשיב הסיאה וכו' בהדי הני דמתני' לפי שאלו דמתני' נשמרין בגינה הן וחייבין במעשרות אף אם אינן נשמרין אלא בגינה וכלומר שהן גדלים בשדה והביאן לשמרן בגינה:

ואלו הסיאה וכו'. אם נשמרין בגינה פטורין דדוקא אם הם נשמרין בחצר תנינן שם דחייבין אבל לא אם הם בגינה הא נמי ליתא:

אלא אלו ואלו אם נשמרין בגינה. ולא בחצר פטורין:

ולמה לא תנינן. סיומא דמילתא היא וכלומר וא''כ הוא למה לא תנינן להו במתני' אלא אלין בלבד:

הוא שלא תאמר. כלומר זהו הטעם דלא צריך למיתני כ''א אלו דקחשיב להו במתני' ולא משום מעשרות בלבד הוא אלא דהעיקר מטעמא דדין שביעית הוא מפני שלא תאמר הואיל ורוב המינין הללו נזרעין ובאין מן האיסור בשביעית יהו אסורין אף המינין הללו דנגזור הני אטו הני לפום כן צריך מימר דמותרין הן ליקח מכל אדם לפי שאלו חזקתן מן ההפקר ודין דסיאה וכו' לענין שביעית הא כבר תנינן להו בריש פרק דלעיל:

וְעוֹד אָֽמְרוּ לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְחָבֵרלִיקַּח בִּתּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא מַתִּיר הָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר חֲמֵיצָן שֶׁל כּוּתִּים לְאַחַר הַפֶּסַח מִיַּד.

Traduction

Et qu’a-t-il ajouté? R. Yossé dit qu’il a ajouté: un tel homme est si coupable qu’après sa mort on devrait brûler ses os. Selon Hiskia au nom de R. Aha, il a été au contraire moins sévère, et il en a permis l’usage (c’est là ce que R. aqiba a voulu faire entendre). Les mots ''on raconta aussi, etc.'' (c’est là ce que R. aqiba a voulu faire entendre). Les mots ''on raconta aussi, etc.'' (au sujet du pain de païen) prouvent que l’on ne doit pas épouser (313)Babli, Pessahim 49a. la fille d’un homme ignorant (laquelle est soupçonnée de donner à manger à son mari des objets non rédimés); selon R. Hiskia au nom de R. Aha, on a voulu au contraire exprimer une opinion moins sévère et faire entendre que R. Eliezer permet de consommer, immédiatement après la fête de Pâques, le pain levé d’un païen (sans craindre qu’il remonte à une époque antérieure à Pâques).

Pnei Moshe non traduit

גמ' זאת אומרת שאסור ליקח בתו של ע''ה. בתו כמו פתו לפי שחשבו לע''ה ככותי כדאמרי' בפ''ג דסוטה (דף כב) קרא ושנה ולא שמש ת''ח ה''ז עם הארץ וכו' רבי ינאי אמר ה''ז כותי:

ר' חזקיה וכו'. מפרש מפני מה א''ר עקיבא שתוקו לפי שלא רצה לגלות להם שר''א לא היה מחמיר כל כך בפת כותי שהרי מתיר היה לחמצן של כותים לאכול מהן אחר הפסח מיד שדינם כנכרים גמורים וחמצו של נכרי אחר הפסח מותר מיד ומיהת לא עשו פתן כבשר חזיר:

הָדָא דְתֵימָא בְּאִילֵּין דֵּמוֹסִייָא בְּרָם בְּאִילֵּין פְּרִיבָטָה אָסוּר.

Traduction

Quant à l’autorisation accordée relativement au bain, elle s’applique aux bains publics dhmosiai, mais c’est interdit dans les bains privés ou riches.

Pnei Moshe non traduit

גמ' הדא דתימא. דמותר באילן דימוסייא הן המרחצאות העשוין לכל:

ברם באילן פריבטה. הן החשובות העשויות להחשובים וחיישינן שמא יסיקו בה דברים אחרים כדפרישית במתני'. בב''ר בפסוק ויאמר אלהים נעשה אדם משל למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו וראה בלורין אחת. אבן מאבני הגזית. מושלכת. אמר מה נעשה בהן מהן אומרין דימוסיות ומהן אומרים פריבטאות אמר המלך אנדרטן אני עושה אותה מי מעכב:

אִם מִתְחַשֵּׁב הוּא הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחַץ. וְאִם הָיָה אָדָם שֶׁל צוּרָה הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחוֹץ. כְּהָדָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲזַל מִן לוֹד לְבֵית גֻּבְרִין בְּגִין מִיסְחֵי.

Traduction

Un homme notable, est-il dit, ne devra pas s’y baigner. En effet, R. Josué ben Levi allait pour se baigner de Lod à Beth Gabrin.

Pnei Moshe non traduit

ואם היה אדם של צורה כלומר שנראה כחשוב ואע''פ שאינו מפורסם לחשיבות ה''ז לא ירחוץ מטעמא דאמרן:

לבית גוברין. מקום והלך לשם בשביל לרחוץ מפני ששם אין מכירין אותו:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה בְּבוֹצְרָה. חָֽמְתוֹן מְזַלְּפִין לְהָדָא אַפְרוֹדִיטִי אָמַר לוֹן לֵית אֲסִיר. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק אֵין דָּבָר שֶׁל רַבִּים אָסוּר.

Traduction

R. Simon ben Lakish, se trouvant à Boçra, vit qu’au bain l’on versait des libations à la déesse grecque Aphrodite (314)Mishna (Avoda Zara 3, 4). -Est-ce que par cet acte, demanda-t-il, le bain devient interdit? On présenta la question à R. Yohanan, qui répondit, au nom de R. Simon ben Yoçadak, qu’un établissement public ne peut pas être interdit par un acte isolé.

Pnei Moshe non traduit

להדא אפורדיטי'. שמעמידין אותה במרחץ לנוי כדתנן (בפ''ג דע''ז) בר''ג שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי וראה אותן מזלפין ביין לצורה זו בשביל הריח וא''ל וכי לית אסור זה שמזלפין להצורה ואתא ושאל לר' יוחנן וא''ל אין דבר של רבים אסור ואין בה משום חשש זילוף להצורה שהמרחץ עשויה בשביל רבים לרחוץ בה ואינה נאסרת בשביל כך:

הדרן עלך גדול בתרא

Shvi'ite

Daf 25a

25a מַהוּ שֶׁיְּהוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם סְפִיחִין נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סְפִיחֵי חַרְדָּל מוּתָּרִין שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה וְאֵלּוּ הוֹאִיל וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה יְהוּ מוּתָּרִין.

Traduction

⁠—Est-ce que les espèces désignées par la Mishna sont également interdites lorsqu’elles poussent spontanément dans la cour, ou non? -On peut conclure la réponse à cette question de ces mots: ''R. Juda autorise les pousses spontanées de moutarde, parce que, dit-il, l’on n’éprouve pas la crainte que certaines personnes transgressent les prescriptions du repos à ce sujet''; or, comme il n’y a pas lieu d’éprouver des soupçons à l’égard des espèces désignées par la Mishna, qui sont assez fréquentes, leurs pousses spontanées sont aussi permises.

Pnei Moshe non traduit

מהו שיהו אסורין משום ספיחין. לאלו דקחשיב להו במתני' דלא קתני אלא שהן נלקחין מכל האדם לפי שחזקחן הפקר הן אבל אם עלו שלא במקום הפקר מהו שיהו אסורין משום ספיחי שביעית כדקתני בסיפא דמתני' וחכמים אומרין כל הספיחין אסורין באכילה ואם אלו המינים ג''כ בכלל:

נשמעינה מן הדא ר' יהודה אומר וכו'. הרי לא אמר הטעם דמותרין אלא מפני שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה לזורען בשביעית וא''כ ממילא ש''מ שאלו לכ''ע הואיל ולא נחשדו עליהן עוברי עבירה שהרי נלקחין הן מכל אדם וגם הספיחין שלהן מותרין דלא גזרו על אלו וכיוצא בהן כדפרישית במתני' ולא פליגי רבנן על ר' יהודה אלא בספיחי חרדל בלבד דס''ל הואיל ודרך רוב האדם לזרוע אותן גזרו עליהן בכלל כל הספיחין:

עַד כְּדוֹן יַרְקוֹ זַרְעוֹ אֵיפְשַׁר מֵימַר זַרְעוֹ מוּתָּר יַרְקוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

Traduction

– On sait par les termes de la Mishna que les graines de moutarde sont autorisées; quelle est la règle pour sa plante? -Il va sans dire que si l’une est permise, l’autre l’est aussi (la graine est le principal).

Pnei Moshe non traduit

עד כדון זרעו ירקו. כצ''ל דלר''י הוא דבעי דעד כאן לא שמעינן ליה דמתיר אלא בזרע שזהו הנקרא חרדל ירקו מאי וקאמר אפשר מימר בתמיה ומאי תיבעי לך אליבא דר' יהודה זרעו מותר והוא העיקר ירקו לכ''ש שמותר:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָיָה בְחִיקוֹק חָֽמְתוֹן מְגַלְגְּלִין בְּהָדֵין חַרְדְּלָא נְפַל מִינֵיהּ וְהוּא לָא נְסַב לֵיהּ. אֲמַר מָאן דְּמַייְתֵי לִי חַרְדְּלָא אֲנָא מוֹרֵי כְרִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא הוֹרֵי רִבִּי חוֹנִיָּא דְמִין חַוְורָן בְּבֵית חַוְורָן כְּהָדָה דְרִבִּי יוּדָה. עָאַל רִבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ כְּרַבָּנִין דְהָכָא וּכְרַבָּנִין דְּתַמָּן.

Traduction

Comme R. Simon ben Lakish (le contradicteur de R. Juda) se trouva à Hikouk, il vit que lorsqu’on mangeait de ces graines et qu’il en tombait à terre, on ne prenait pas la peine de les ramasser. Il s’écria alors: à ceux qui m’apporteront de cette moutarde, je permettrai d’en manger selon l’avis de R. Juda (je reconnais qu’il a raison). R. Aba bar Zabdi a dit: à Bet-Hiwran, R. Hounia de cette même localité enseigna que l’avis de R. Juda sert de règle. De son côté, R. Yohanan se rendit à la salle d’étude et proclama que l’avis des rabbins, aussi bien ici que dans une autre Mishna, sert de règle (conforme à R. Juda).

Pnei Moshe non traduit

בחיקוק. שם מקום ובפ''ק דפסחים יוחנן חקוקאה:

חמתון מגלגלין בהדין חרדלא. ראה אותן מגלגלין ומבזין את החרדל בשביעית:

נפל מניה. מהנושא אותו. ולא נסב ליה. שלא היה חושש עליו מכיון דאינו מותר בשביעית ואמר ר''ל מאן דמייתי לי חרדלא ולשאול אותי מה דינו. אנא מורי כר' יודא. כצ''ל. אני מורה לו להיתר כר' יודה דמתני':

עאל ר' יוחנן ודרש כרבנן דהכא וכרבנן דתמן. דאסרי ספיחי חרדל בשביעית:

רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי יַצְחָק מִן קוֹמוֹי אִילֵּין תַּרְתֵּיי מִילַּייָא נְחַת לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן מִצִּיפּוֹרִין לְטִבֵּירִיָּא. אָמַר מַה אֲתִיתוֹן לִי הָדֵין דַּייָנָא סַבָּא דְּאִי אֲנָא שָׁרֵי וְהוּא אָסַר אֲנָא אָסַר וְהוּא שָׁרֵי. אָמַר רִבִּי וָוא אֲתָא עוֹבְדָּא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וּבְעָא מֵיעֲבָד כְּרִבִּי יוֹחָנָן כַּד שָׁמַע דְּרַב וְרִבִּי חֲנִינָא מִתְפַּלְּגִין שְׁרַע מִינֵּיהּ. דְּאִיתְפַּלְּגִין שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בְשַׁבָּת מַהוּ לְהַדְלִיק בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין אָסוּר. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן קוֹמֵי רִבִּי מָנָא מַפְכָּה לָהּ גַּבֵּי בֵּיצָה אָמַר לֵיהּ מִן מָה דַאֲנָן חָמֵיי רַבָּנִין מְדַמֵּיי לָהּ הָדָא אָמַר הִיא הָדָא הִיא הָדָא.

Traduction

R. Aba bar Zemina dit au nom de R. Isaac: à cause des deux règles qui précèdent, R. Yohanan descendit de Sephoris à Tibériade et dit: pourquoi m’a-t-on amené ce vieux juge qui s’oppose à toutes mes décisions, qui interdit ce que j’autorise et permet ce que j’interdis? Aussi, raconte R. Wawa, on présenta un cas douteux devant R. Yossé, pour lequel on le consulta; il était sur le point de prendre une décision conforme à l’avis de R. Yohanan; mais lorsqu’il sut que la question était en litige entre Rav et R. Hanina, il s’abstint de tout décision. Voici divers points en discussion entre ces deux (325)''Cf. même série, (Eruvin 3, 6) ( 21b); Betsa ( 60a).'': s’il y a des restes de mèche, ou de charbons, ou d’huile, tous objets qui se sont éteints spontanément un jour de Shabat, peut-on au jour de fête qui le suit immédiatement, rallumer ces restes? Rav et R. Hanina disent tous deux que c’est interdit (il défend de toucher à ces restes consacrés par leur premier emploi); selon R. Yohanan, c’est permis. R. Juda demanda en présence de R. Mena: en quoi compare-t-on ces restes à la naissance d’un œuf survenue au jour de Pâques? (l’un est né à nouveau, tandis que les autres n’ont que la consécration d’une destination déterminées)? -Voici la relation, fut-il répondu, comme nous avons vu que les rabbins comparent une nouvelle naissance à la consécration déterminée, nous en inférons que l’on peut aussi comparer lesdits reste à l’œuf.

Pnei Moshe non traduit

מן קומוי וכו'. מפני אלו שני דברים ירד והלך לו ר' יוחנן מצפורי לטבריה ולא היה רוצה לדור בצפורי משום דר' חוניה והוא ר' חנינא הורה בצפורי בחרדל כר' יודה ובפ''ק דביצה גריס בהדיא ר' חנינה הורי לצפוראיי בספיחי חרדל ובביצה כר' יודה ור' יוחנן ס''ל בחרדל לאיסורא ובביצה להתירא כדלקמן ואמר מה זה שהביאו לי להדין דיינא סבא שהוא מתנגד אותי דאי אנא שרי והוא אסור ומה דאנא אסור הוא שרא והלך לו משם שלא להחזיק במחלוקת:

אתא עובדא קומי ר' יסא. בדין ביצה שנולדה בזה אם מותרת בזה:

ובעא מיעבד. מעיקרא כר' יוחנן להתירא וכד שמע דרב ג''כ סובר כר' חנינא ופליגין עליה דר' יוחנן:

שרע מינה. הסיר ומנע עצמו מזה:

דאיתפלגון. והיכא איתמר להא וקאמר דפליגי בשירי פתילה וכו' שכבו בשבת מהו להדליקן ביו''ט שלאחריו. אם אסור משום מוקצה כמו בביצה או לא:

א''ר מנא קומי ר' יודן. צ''ל וכך הוא בפ''ג דעירובין ובפ''ק דביצה וכן הוא בהא לקמן:

מה אפכא לה גבי ביצה. מה זה שאתם מהפכים ומחזרים לדמות דין פתילה לדין ביצה דהא שאני ביצה דנולד הוי אבל פתילה הרי היא עצמה שהדליקו בה בשבת אלא שכבתה ונשתייר בה וכן אינך ובפ''ג דעירובין גריס מכפלה פתילה גבי ביצה והיינו הך:

א''ל מן מה דאנן חמיין דרבנן מדמיין לה. והיינו רב ור' חנינא הדא אמרה שהיא הדא היא הדא ודין אחד להם:

מִשּׁוּם אַרְבָּעָה זְקֵינִים אָֽמְרוּ כָּל הַנֶּאֱכַל עִירוּבוֹ בָּרִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא כִבְנֵי עִירוֹ בַשֵּׁינִי. רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְאַרְבָּעָה זְקֵנִים. רַב חִסְדָּא בְּעֵי מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא עֲבַד לָהּ שְׁתֵי קְדוּשׁוֹת. וָכָא הוּא עֲבַד לָהּ קְדוּשָׁה אַחַת. דְּאִיתְפַּלְּגִין שְׁיֵרֵי פְּתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בְשַׁבָּת מַהוּ לְהַדְלִיק בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין אָסוּר. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן מַה אַפְּכָה לָהּ פְּתִילָה גַּבֵּי בֵּיצָה אָמַר לֵיהּ מִן מָה דַאֲנָן חָמֵיי רַבָּנִין מְדַמּוֹי לָהּ הָדָא אָמַר הִיא הָדָא הִיא הָדָא.

Traduction

On a rapporté au nom de 4 vieillards (à titre de règle) l’enseignement suivant: lorsqu’au premier jour de la fête, on mange l’éruv (ou fragment de repas servant à rapprocher les distances, par un déplacement imaginaire du domicile légal), on devient au second jour l’égal des habitants ordinaires de la ville (le symbole du déplacement n’existant plus en cette nouvelle journée); R. Houna ajoute au nom de Rav que cet avis sert de règle. Mais, objecta R. Hida,Rav n’est-il pas en contradiction avec lui-même? Au sujet de l’éruv, il considère les deux jours de fête comme deux saintetés séparées (puis l’effet symbolique du 1er jour n’est pas réversible sur le second), tandis qu’au sujet de la mèche il considère comme une seule et même solennité les fêtes qui se suivent? Cela résulte de cette discussion: s’il y a des restes de mèche, ou de charbons, ou d’huile, qui se sont éteints d’eux-mêmes le samedi, il n’est pas permis, selon Rav et R. Hanina, de les rallumer au jour de fête qui suit immédiatement (en raison de leur consécration spéciale en cette même solennité); selon R. Yohanan, c’est permis. R. Judan dit en présence de R. Mena: est-il vrai que l’on compare ces restes à la naissance d’un œuf survenu au jour de fête? (l’un est né à nouveau, tandis que les autres n’ont que la consécration d’une destination spéciale). En effet, fut-il répondu, nous avons vu que les rabbins comparent une nouvelle naissance à la consécration déterminée; c’est pour cette raison que l’on peut aussi comparer lesdits restes à l’œuf.

Pnei Moshe non traduit

משום ארבעה זקנים אמרו. איידי דאיירי בהאי ענינא מסיק לה לכולה מילתא דאיירי התם כדרך הש''ס:

כל הנאכל וכו'. דהתם פליגי ר''א וחכמים במתני' בי''ט הסמוך לשבת רא''א מערב שני עירובין דס''ל שתי קדושות הן וחכמים סברי מוליך עירובו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ומוליכו בשני ומחשיך עליו ואוכלו נאכל עירובו בראשון אינו עירוב לשני והרי הוא כבן עירו ועלה קאמר התם דמשום ארבעה זקנים שהורו כן וקאמר רב דהלכה כד' זקנים:

מחלפה שיטתיה דרב דתמן. בהאי דינא דעירובין עבד לה שתי קדושות בענין נאכל עירובו והכא גבי שירי פתילה עבד לה קדושה אחת דאתפלגון וכו' כדלעיל והתם משני לה דלחומרא עביד בתרוייהו:

שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה. וּמִפְּנֵי שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה יְהוּ אֲסוּרִין. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּן לְגַדֵּל אִמָּהוֹת. וּמִפְנֵי שֶׁדַּרְכָּן לְגַדֵּל אִמָּהוֹת יְהוּ אֲסוּרִין. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כָּל הַיֶּרֶק אַתְּ יָכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו אִם חָדָשׁ הוּא אִם יָשָׁן הוּא בְּרַם הָכָא שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וְיָבִיא מִן הָאִיסּוּר וְיֹאמַר מִן הָאִימָּהוֹת הֵבֵאתִי.

Traduction

Est-ce que la Mishna, en disant ''lorsqu’il n’y a plus de ces mêmes plantes parmi celles du champ'', entend interdire leur usage? (Ne devraient-elles pas être permises comme étant à l’abri de tout soupçon)? R. Hama ben Oukba au nom de R. Yossé bar Hanina répond qu’il s’agit de plantes mères, qui se développent rapidement; et comme on ne peut pas, pour les pousses des caroubiers, distinguer les anciennes des nouvelles, elles sont interdites en la 7e année. Selon R. Samuel bar R. Isaac, la raison est celle-ci: toute verdure est facile à reconnaître et l’on peut savoir si elle est de l’année courante ou de la précédente, mais pour le caroubier, la distinction ne peut se faire; il est donc à craindre que l’on prenne de la partie interdite de 7e année, en disant que ce sont des fruits anciens et des plantes-mères qui sont grosses (aussi est-ce interdit).

Pnei Moshe non traduit

שאין כיוצא בהן בירקות השדה. אמתני' קא מהדר ופריך ומה בכך ומפני וכו':

מפני שדרכן לגדל אמהות. כלומר שדרכן להשהותן בארץ ומניחין אותן לגדל זרע דוגמא ששנינו (בפ''ג דפאה) האמהות של בצלים. ופריך ואכתי מפני מה יהו אסורין:

א''ר שמואל דה''ק מפני שכל הירק אתה יכול לעמוד עליו אם חדש הוא משנה זו ואם הוא ישן משנה שעברה ברם הכא גבי כרוב מתוך שנשתהא בארץ לגדל אמהות וכשעוקרין אותו נראה כחדש משנה זו יכול הוא להערים ושלא ילך ויביא מן האיסור שנזרע בשביעית ואם יאמרו לו מה זה שנראה חדש יאמר מן האמהות הבאתי ונראין כחדש אבל הוא משנה שעברה ויסברו כדבריו שהוא מספיחי שנה שעברה ובאמת מן האיסור הוא לפיכך קסבר ר' שמעון דגזרו על ספיחי כרוב:

אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לַעֲקוֹר אֶת הַלּוּף בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל מַנִּיחוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא אִם צִימַּח מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מוּתָּר. אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְשָׁרֵשׁ הַקִּינָּרִיס בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל מְשַׁקֵּף בֶּעָלִים אִם צָֽמְחוּ מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מוּתָּר. וְלֹא נִמְצָא מְאַבֵּד אוֹכְלֵי בְהֵמָה. מֵאֵילֵיהֶן הֵן אֲבוּדִין.

Traduction

On n’est pas tenu d’arracher l’ail en la 7e année (comme c’est obligatoire pour les autres plantes), et l’on peut le laisser tel qu’il est; s’il a poussé et pris son développement en la 8e année, on peut le manger (sans se préoccuper de l’époque de la plantation, mais de celle de la récolte). On n’est pas tenu de déraciner en la 7e année les plants de connares ou artichauts, mais on abat les feuilles; s’ils ont grandi en la 8e année, il est permis de même d’en manger. -Mais n’est-ce pas causer la perte d’aliments d’animaux de les enfouir sous les feuilles? -Non, la perdition a lieu spontanément (ces vivres se perdent d’eux-mêmes).

Pnei Moshe non traduit

אין מחייבין וכו'. תוספתא היא (בפ''ב) מפני שדרכו של לוף וכן הקונדס ומין ירק הוא להשתהות בארץ ולהתקשות ולא גזרו עליהן משום ספיחין לפי שעל ירקות הרכים אית בהו למיגזר משום ספיחין כדלעיל שמא ילך ויביא מן האיסור וכו' דזהו ג''כ טעמא דרבנן שגזרו על כל הספיחין אבל אלו שנתקשו וניכרין ליכא למיגזר בהו אבל משקף בעלים והעלין שלהן מכה וכורת אותן. ופריך ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה. שהעלין ראויין לבהמה הן:

ומשני מאליהן הן אבודין כשהן עליהן ג''כ נכמשין מאליהן ואינן ראויין למאכל בהמה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source